ניסויים בבעלי חיים
שאלות כבדות משקל אלו עומדות לפתחנו בבואנו לדון בנושא של ניסויים בבעלי חיים. בבסיס הרעיון לביצוע ניסויים בבעלי חיים עמדה בעבר האמונה בעליונות האדם וכן האמונה שבעלי החיים סובלים וכואבים פחות מבני האדם והם אינם מסוגלים להרגיש את מגוון הרגשות האנושיים. האם האדם, שנברא לפי האמונה על ידי האל ובצלמו – הוא האדון המוחלט של הארץ? האם הבריאה כולה עומדת לרשותו ולשירותו?
רבות נכתב על הניסויים בבעלי החיים. זהו נושא המעורר אמוציות חזקות, בעיקר בשנים האחרונות.
מחד, חוקרים טוענים שהניסויים הללו נדרשים על מנת להמשיך לחקור ולפתח תרופות, חיסונים ותהליכים רפואיים לטובת האנושות ובעלי החיים, מפני שרוב התחליפים הקיימים כיום אינם טובים ומדויקים מספיק. המצדדים בהמשך הניסויים בבעלי חיים רואים בהם מעין רע הכרחי – כרגע לא ניתן יהיה לקדם את הרפואה בלעדיהם.
מאידך, המתנגדים לניסויים טוענים שהניסויים אינם מוסריים: בעלי החיים סובלים מאוד בניסויים וכואבים- פיסית ונפשית. בנוסף, לא תמיד ניתן להסיק מניסויים בבעלי חיים על בני האדם בשל ההבדלים שבין המערכות הגופניות של החיות ושל האדם. לא פעם נגרם נזק רב לאנשים שהשתמשו בתרופות או בחומרים מסוימים שאושרו לשימוש בעקבות ניסויים שנערכו על בעלי חיים. המתנגדים לניסויים טוענים עוד שלרוב הניסויים ניתן להשתמש בחלופות שאינן כוללות בבעלי חיים, אך מסיבות שונות החלופות אינן נפוצות מספיק בשימוש.
האם ידם של החוקרים "קלה על ההדק"?
כיום ברור שבעלי חיים מסוגלים לכאוב ומסוגלים לרפרטואר רגשות נרחב, בדומה לאדם.
הרשתות החברתיות מוצפות בסרטונים קורעי לב המראים בעלי חיים שנערכו עליהם ניסויים מסוגים שונים. תנאי הכליאה והטיפול ירודים, הניסויים קשים וכואבים, בעלי החיים סובלים מחבלות מזעזעות ומנכויות קשות ובלתי הפיכות שנגרמות להם במהלך הניסויים.
נשאלת השאלה – האם התועלת בניסויים גדולה מהנזק שהם גורמים לבעלי החיים? וחמור מכך – האם החוקרים הם בעצם סדיסטים המבקשים רק להתעלל בבעלי חיים חסרי אונים?
ניסויים בבעלי חיים נערכים כבר כ – 150 שנה, וקשה לתאר את מדע הרפואה כיום בלעדיהם. אחת המטרות בניסויים הייתה להרחיב את לימודי האנטומיה של הרופאים ואת מיומנותם הרפואית. בזכות עריכת ניסויים בבעלי חיים הצליחו בין השאר למצוא חיסונים למחלות קטלניות שכבר עברו מן העולם בזכותם- כגון אבעבועות שחורות; הם תרמו לפיתוח חיסונים למחלות קשות כגון כלבת ופוליו, סייעו לפיתוח פרוצדורות רפואיות כגון לפרוסקופיה ודיאליזה, ניתוחי שסתומים ומעקפים, השתלות איברים, בדיקת רעילות ותופעות לוואי של תרופות, חומרי הרדמה ועוד.
על אף כל זאת, לא ניתן להתעלם מהיבט המוסרי: הניסויים קשים, פוגעים מאוד בבעלי החיים וגורמים להם כאב וסבל רב – בשם הקדמה הרפואית. על מנת להפחית או להפסיק את הניסויים בבעלי חיים יש למצוא להם אלטרנטיבות מתאימות.
- האם משקיעים מספיק במציאת חלופות מוצלחות לעריכת ניסויים בבעלי חיים
- איך בודקים שלא מתבצעים ניסויים מיותרים בבעלי חיים
- האם ניתן להפחית את מספר הניסויים ועדיין להמשיך לשפר את בריאותנו ואת איכות חיינו
העקרונות הבסיסיים המשמשים בניסויים בבעלי חיים
על מנת להקטין ככל האפשר את סבלם של בעלי החיים בניסוים, על החוקרים לוודא שהניסוי שהם מבקשים לערוך עומד בשלושת הקריטריונים הבאים:
- עידון – תנאי אחזקה נאותים של בעלי החיים לכל אורך שהותם בשבי, כולל טיפול וטרינרי ושימוש בחומרי אלחוש והרדמה למניעת כאבים.
- צמצום – יש לצמצם למינימום את מספר בעלי החיים הנדרשים לניסוי, על ידי: סקירה של ספרות רפואית ובדיקה של מחקרים דומים, עריכת ניסוי ראשוני קטן על מנת לבדוק נחיצות, ווידוא מיומנות מקצועית גבוהה של החוקרים- כדי למנוע כאב מיותר מבעלי החיים.
- חלופות – מציאת חלופות לניסויים, כגון: שימוש בתרביות תאים, רקמות ואיברים, שימוש במחשב (סימולציות, מודלים מתמטיים), מחקר בבני אדם (באופן שאינו מסכן אותם), או שימוש בשיטות כימיות ופיזיקליות – על מנת לנבא התנהגות של חומרים.
בעולם קמו מוסדות, קרנות וגופים שונים במטרה לסייע באיתור חלופות מתאימות לצורכי מחקר, על מנת לצמצם ככל האפשר את מספר הניסויים בבעלי חיים. גם חלק מהתעשיות שבעבר השתמשו בניסויים בבעלי החיים מסייעות כיום במימון החלופות, למשל – חלק מחברות הקוסמטיקה בארה"ב. פרסום של תמונות קשות של בעלי חיים שהפכו נכים ועיוורים לצמיתות בעקבות ניסויים קוסמטיים, הפנו כלפי תחומי הקוסמטיקה ותעשיות היופי ביקורת ציבורית חריפה ונוקבת במיוחד, על נחיצותם של הניסויים. רוב חברות הקוסמטיקה בעולם אכן נענו לקריאה ועברו להשתמש בחלופות, וכיום מסומנים מוצרים קוסמטיים שלא נוסו על בעלי חיים – עם סמל הארנב.
האם קיימים תחומים נוספים בהם ניתן למצוא תחליפים נאותים במטרה להפסיק לבצע ניסויים בבעלי חיים?
בעלי חיים המשמשים בניסויים
מרבית הניסויים בבעלי חיים נערכים על מכרסמים ובעיקר על עכברים וחולדות: בדיקות רעילות של חומרים ותרופות, חקר הסרטן, ניסויים פסיכולוגיים ועוד. כל פיתוח של תרופה או חומר כימי מחייב ניסוי על עכברים וחולדות, מפני שיש להם מערכת עצבים דומה לזו של בני אדם.
עכברים וחולדות הן חיות חברתיות, מתקשרות ביניהן ונקשרות – גם לבני האדם. למרות כל אלה, עכברים וחולדות נמצאים בתחתית שרשרת בעלי החיים המיועדים לניסויים.
ארנבים אף הם משמשים ברבים מהניסויים. הם משמשים במחקרים על עור ועיניים, מחקרים רפואיים על לב, דם, עור, חוט השדרה ועוד.
החזיר הוא חיה אינטליגנטית ודומה בקווי גוף רבים לאדם, לכן הוא אחת החיות הנחקרות ביותר – נערכים עליו ניתוחים וניסויים בתחומים רבים. מסתמים מלב החזיר משמשים כיום להשתלה בלבבות של בני אדם.
קופים מכל הסוגים הם בין הקבוצות הנחקרות ביותר, בשל דמיונם לאדם. ברפואה הם משמשים לניסויים בפיתוח חיסונים למחלות כגון איידס, אלצהיימר, פרקינסון, סוגי סרטן שונים ועוד.
כלבים, חתולים וכבשים משמשים גם הם בניסויים, אבל במספר מועט יחסית.
ממחקרים שנעשו עולה כי ככל שהחיה המשמשת בניסויים קרובה יותר לאדם – במראיה (שימפנזים למשל) או בהיותה חיית מחמד (כלבים וחתולים למשל) – כך עולה ההתנגדות הציבורית לניסויים בה, זאת על אף הפוטנציאל הגבוה להפיק ממנה מידע לתועלת האדם.
לשמור על החיים וגם על בעלי החיים – לטובת כולנו
נושא הניסויים בבעלי חיים הוא נושא מורכב. המתנגדים והמצדדים בניסויים אוחזים בטיעונים כבדי משקל לטובת הצד "שלהם". ניסויים בבעלי חיים קידמו את הרפואה בצעדי ענק לטובת האנושות וחסכו מיליוני חיי אדם.
ברוב המדינות המפותחות חוקרים המבקשים לבצע ניסויים בבעלי חיים נדרשים להציג חלופות או להוכיח שביצעו בדיקה מעמיקה של חלופות לניסויים. אולם על אף כל התקנות והחקיקה בתחום, יש הטוענים שהרגלים ונגישות קלה יחסית לניסויים בבעלי חיים מונעים חיפוש אמיתי של חלופות. כלומר – קל יותר לחוקרים לבצע ניסויים בבעלי חיים מאשר לחפש ולמצוא להם חלופות איכותיות. עם זאת אין ספק שפיתוח חלופות איכותיות זמינות ורלוונטיות לניסויים בבעלי החיים יאפשרו פיתוח של מחקרים חדשניים שיועילו לבריאותם ולאיכות חייהם של כל בני האדם וגם של בעלי החיים, באופן שלא יבוא על חשבון בעלי החיים, אלא יאפשרו חיים בהרמוניה ובבריאות טובה זה לצד זה – בעלי החיים לצד בני האדם.
מופיע ב: תוכן שימושי